סוף סוף עשיתי סדר בתיקיות שלי במחשב.
בעיקר בתיקיות הקשורות לעבודה שלי כמאמנת אישית.
זוהי עבודה שנמשכה זמן רב, אך בסיומה הרגשתי מסופקת.
עכשיו כשהכל מסודר ויושב במקום יהיה לי קל יותר. כך חשבתי.
מספר ערבים לאחר מכן רגע לפני שסגרתי את המחשב
סימנתי מספר מסמכים על המחשב למחיקה,
ולחצתי Delete
המחשב שאל אותי משהו
ואני מבלי לקרוא לחצתי כן.
המחשב שאל עוד משהו
ואני שוב מבלי לקרוא לחצתי כן.
והמסמכים נמחקו.
שנייה לאחר מכן קלטתי שחצי מהתיקיות שיש לי על שולחן העבודה נמחקו.
ואיזה תיקיות?
כמובן,
התיקיות הכי חשובות לי !
כל התיקיות הקשורות ללימודים שלי לימודי אימון ולימודי טיפול
כל אלה שסידרתי וטרחתי עליהן מספר ימים קודם.
הכל נמחק!
לרגע לא האמנתי
ואחרי שהתעשתתי, נזכרתי שהן כנראה בסל המיחזור.
אבל הם לא היו שם.
והבהלה עלתה הילוך.
מיד התקשרתי לרפי, איש המחשבים שלנו .
רפי ניסה לעזור מרחוק והתחבר למחשב שלי
ועשה מאמצים מרובים, והתקנה של תוכנות שעשויות לעזור
אבל התיקיות לא נמצאו.
הוא ביקש שאפרט צעד אחר צעד מה עשיתי
והנה הפירוט גם לפניכם
סימנתי מספר מסמכים
לא בדקתי שרק הם המסומנים
לחצתי מחיקה
השאלה הראשונה שהמחשב שאל הייתה
האם למחוק?
ואני על אוטומט עניתי כן.
השאלה השנייה הייתה
אין מקום בסל המיחזור, התיקיות יימחקו לצמיתות
האם למחוק בכל זאת?
ואני על אוטומט עניתי כן.
והכל נמחק לצמיתות.
לתמיד.
מרוב תיסכול וכעס על עצמי והאשמות ועוד כמה רגשות כאלה.
(ברגע הזה אגב חיפשתי את האשמים בחוץ וגם בלי בעיה מצאתי😊).
לא יכולתי לדבר, לא יכולתי לבכות, לא יכולתי לעשות כלום.
עמד לי גוש בגרון.
ופשוט הלכתי לישון. (לפחות ניסיתי).
למחרת , ניסיתי עוד מספר נסיונות להציל את המצב,
אך כלום כלום לא השיב לי את החומר.
חיפשתי בגיבויים, בענן,
התיקיות לא נמצאו בשום מקום.
בתוכי כבר הבנתי שהדבר הזה בא ללמד אותי משהו .
מה זה אומר עבורי שהכל נמחק? מה האתגר הזה בא לומר לי?
זה בטח לא קרה סתם.
ככה זה בעולם התודעה, הכל ענין של בחירות
וכל דבר שקורה בא ללמד אותנו משהו.
השאלה העיקרית היא , האם אני רוצה ללמוד מזה?
אבל ברגעים האלה שהכל כל כך טרי "ומבאס"
לא יכולתי עדין לעשות בדק בית.
כאשר נמצאים בהלך רוח כזה, אין טעם להילחם בו .
צריך לשהות בתוך הבאסה, לתת לה זמן
זוהי הדרך היחידה שתעזור לה לדעוך.
ואכן מספר ימים לאחר מכן, כאשר מצב הרוח שלי השתפר קצת
התחילה עבודת המודעות להתרחש.
יכולתי כבר לראות מעבר לכאב.
והבנתי....
הבנתי שאני נצמדת ונאחזת יותר מידי בדפים, בתיקיות.
בלעדיהם אני מרגישה חסרת ביטחון.
והדבר הזה, גורם לי לסמוך הרבה פחות על עצמי.
והבנתי לחלוטין שהסיפור הזה בא ללמד אותי
להפסיק לסמוך כל כך על מה שיש בחוץ
ולהתחיל לסמוך יותר על מה שיש בפנים.
בתוכי.
הכלי האמיתי להיותי מאמנת הוא אני
הכל נמצא בתוכי.
כל השאר, הדפים, החומר, התיקיות שכל כך התאמצתי לשמר הם רק עזרים.
לא ההפך.
וזה היה שיעור גדול ביותר באמונה ובהתמסרות.
למדתי להפסיק להיצמד.
להפסיק להאחז
למדתי לשחרר
ולהאמין.
אשרי המאמינה.